החלטה בתיק בש"א 8114/07

1.                  לפני בקשה למחוק על הסף את הערעור שכנגד שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מיום 31.12.06 (להלן: " פסק הדין").

2.                  המבקשים 1-3, בני אותה משפחה, מחזיקים בחלקים שונים בזכויות הבעלות בבניין ברחוב המעגל 12 ברמת-גן (להלן: " הבנין").

3.                  בין הצדדים התנהלו בעבר בנוסף להליך נשוא הערעור, הליכים משפטים שונים. לטענת המשיב, לאחר פסק דין אחר בין הצדדים של בית משפט השלום אשר דחה את תביעת המבקשים, הם הוציאו לשון הרע כלפיו במספר הזדמנויות ולפכיך הגיש נגדם תביעה.

4.                   המשיב טען כי המבקשים פרסמו לשון הרע נגדו בארבעה פרסומים שונים, לאור עובדה כי הפרסומים מהווים למעשה את סלע המחלוקת המשפטית בסכסוך נשוא תובענה זו ראיתי לנכון לפרט בקצרה את מהות הפרסומים:

4.1                            הפרסום הראשון: נטען כי, במהלך ישיבת גישור שהתקיימה בין הצדדים, קרא המבקש 2 לעברו של המשיב "שקרן, חתרן, גנב". בית המשפט קבע כי המשיב לא הוכיח כי כי המילים אכן נאמרו על-ידי המבקש 2.

4.2                            הפרסום השני: ענינו במכתב שהפיצו המבקשים בעילום שם בתיבות הדואר של דיירי הבניין ובו מואשם המשיב ומשפחתו בגניבת מים מדיירי הבניין. בית המשפט קבע כי לענינם של המבקשים 1 ו-3, אין מקום לקבל את טענת המשיב לפיה הם אלו שכתבו או הפיצו את הפרסום ומכאן אין כל עילת תביעה נגדם בפרסום זה. לגבי המבקש 2, קבע בית המשפט כי יש לקבל את התביעה לגבי פרסום זה.

4.3                            הפרסום השלישי: ענייננו בתלונה שהוגשה ביום 25.4.04 על ידי המבקש 2 במשטרה, בגין "נטילת מים בגניבה", לאחר חקירה נקבע כי אין אשמה בתלונה והתיק נסגר. לעניין זה קבע בית המשפט כי יש לאפשר למבקש 2 להנות מהגנת הגשת תלונה בתום לב ומכאן אין לקבל את התביעה בגין פרסום זה.

4.4                            הפרסום הרביעי: לטענת המשיב ביום 20.9.04 במהלכה של ישיבת ועדת ערער מחוזית, כינה המבקש 2 את המשיב "גנב קרקעות". בית המשפט קבע כי לא הוכח שהדברים נאמרו ולכן דין התביעה בגין פרסום זה להדחות.

5.               המבקשים עתרו במסגרת הדיונים בבית המשפט למחיקת התביעה נגדם בהעדר עילה. בית המשפט בהחלטתו מיום 2.2.06 (להלן: " ההחלטה") קבע כי עילות התביעה כנגד המבקשים 1 ו-3 ימחקו לגבי הפרסום הראשון השלישי והרביעי. יחד אם זאת הותיר את התביעה נגדם באשר לפרסום השני כמו גם הותיר את התביעה ביחס למבקש לגבי כל הפרסומים. על החלטה זו לא הוגשו הליכי ערעור.

בפסק הדין נקבע כי דין התובענה ביחס למבקשים 1 ו-3, להדחות. לעניין המבקש 2, קבע בית המשפט כי אין לקבל את התביעה בגין הפרסומים הראשון השלישי והרביעי. לעניין הפרסום השני, בית המשפט חייב את המבקש 2 בפיצוי בסך של 15,000 ש"ח, ובנוסף 3,000 ש"ח, הוצאות משפט ושכ"ט עורך- דין.

6.                הערעור והערעור שכנגד

המבקש 2, הגיש ערעור לבית המשפט בנוגע לחיוב שהושת עליו בפסק הדין,             ואילו המשיב הגיש ערעור שכנגד ביחס לכל שלושת המבקשים כאשר    במסגרת זו גם השיג על הסכום שהושת על המבקש 2 ביחס לפרסום השני.

הבקשה למחיקת הערעור שכנגד

7.                   טענות המבקשים :

7.1       לעמדת המבקשים יש לדחות את הערעור שכנגד וזאת נגד המבקשים 1 ו-3 שכן    הם לא הגישו  ערעור על ההחלטה ועל פסק הדין וממילא לא ניתן להגיש נגדם ערעור שכנגד.

7.2       לעמדת המבקש 2 יש לדחות את הערעור שכנגד שהוגש נגדו על הסף מהטעם שהוא נעדר זיקה עניינית לכתב הערעור העיקרי וחורג מגבולות המחלוקת נשוא כתב הערעור. לטענת המבקש 2 הערעור שכנגד הינו ניסיון פסול של המשיב להגיש ערעור לאחר שהמועד החוקי להגשתו חלף.

8.         טענות המשיב:

המשיב טוען כי הגיש את הודעת הערעור שכנגד גם כנגד  המשיבים 1 ו- 3, לאור הוראת תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984  (להלן: " התקנות") וכי אין מניעה לצרף גם את המבקשים 1 ו-3 לערעור שכנגד.

9.         דיון :